"שלום סיון, לדודה שלי, חיינקה גלעד מקיבוץ דפנה, מלאו 110 שנים. היא הגיעה לגרעין של הקיבוץ בגיל 22, מאירופה, ומאז היא שם. היא עבדה שנים עם ילדי הקיבוץ, ועבדה גם כמבשלת וגם במפעל הנעליים. רק בגיל 97 פרשה לפנסיה. היא כנראה האישה המבוגרת במדינה. אז באנו לחגוג לה, לדודה שתמיד ריתקה אותנו בסיפורים על החלוצים והעליות וראשית ההתיישבות. כל מה שקראנו בספרים – היינו שומעים ממנה בגוף ראשון. ביום ההולדת גילינו שהיא כבר קצת עייפה. אז כשהרגשנו שהדיבור מעייף אותה, החלטנו לשיר לה ולכבודה. היא כל כך שמחה לשיר: 'הנה מה טוב ומה נעים', 'שורו הביטו וראו' וגם 'עושה שלום במרומיו'. היא שרה בהתלהבות, עם החיוך שלה, ופיזרה אופטימיות ושמחה מסביב.
אני זוכרת שביום הולדת 108 שלה, שאלנו אותה איך זכתה לאריכות ימים כזו. היא אמרה שהיא לא יודעת, אבל היא אוהבת את החיים, אוהבת אנשים, ורואה הכל בעין טובה. אני יכולה להעיד שזה נכון, ושכל מי שנמצא סביבה – נדבק בזה. היא לא רבה עם איש, ורואה עד היום את העולם בעיניים של ילדה סקרנית שמתפעלת מכל דבר, וזאת למרות כל המשברים שבדרך. לכן בשבילנו, היא לא 'אייטם' על האישה המבוגרת בישראל. היא פשוט האישה הכי אוהבת ושמחה בישראל. בימים אלה, ערב תשעה באב, מרבים לדבר על אהבת חינם. מתברר שלחיות ככה – זה אפילו משתלם".
