- אלה ימים של נחמה. חכמינו מסבירים שאחרי החושך הגדול של ימי החורבן, אחרי תשעה באב, והחל מט"ו באב שחל השבת, מתחיל להתנוצץ אור של נחמה ושמחה. ננסה להכיר ולהתחבר לדופק היהודי שפועם כעת: אחרי תשעה באב מגיעות שבע שבתות רצופות שנקראות "שבע דנחמתא", על שם שבע הפטרות של נחמה שקוראים בשבת בבתי הכנסת. זה התחיל השבת, במילים "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹוקיכֶם". אלפי שנים דברי הנביאים שנקראים בתקופה הזו של השנה נתנו לאבותינו כוח וחיזוק, בכל הגלויות והצרות.
- נחמה היא מומחיות של נשים ואימהות. תראו איזה דימוי נפלא כותב הנביא ישעיהו. אלוקים אומר לנו: "כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ - כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם". כלומר צריך לנחם באופן טבעי ואוהב, כמו שאמא יודעת לנחם את הבן שלה. תסתכלו על ילד שמקבל מכה ועל אמא שלו שמחבקת ומרגיעה. זה המודל.
- כשרוצים לנחם ולחזק מישהו צריך לראות שהמילים שלנו הן מדויקות ובאמת מרפאות. בתלמוד יש מושג "תנחומים של הבל". אלה תנחומים שמזיקים יותר מאשר עוזרים. כדאי לחשוב מה אומרים ומה האדם שמולנו צריך לשמוע.
- הרב אברהם יצחק הכהן קוק כותב על נחמה כך: "נחמת ישראל היא עכשיו חובתנו היותר גדולה וקדושה". מה החובה שלנו בתקופה הזו? לדבר דיבורים מחזקים. מיטיבים, מרוממים. לא רק למי שמתאבל מבחינה הלכתית על אדם שנפטר, אלא לכל אדם מסביבנו. לשים לב למי שמרגיש בחושך או שצריך מילה טובה. להקשיב. להסביר שיש משמעות לצער ולכאבים. להזכיר כמה אנחנו גדולים וקדושים, ואיזה תפקיד חשוב עוד יש לנו, ברמה האישית והלאומית.
שנזכה לנחמה ולבשורות טובות.
