לדעתי זה אחד הפסוקים היפים בתורה, והוא קשור מאוד למצבנו כעת, במלחמה בקורונה: וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת, כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ, וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם.
משה רבנו מבקש מהעם כולו להתכנס, ואז מזכיר להם שהסיפור המשותף שלנו שייך לכל מי שחי איתנו בעבר, ולכל מי שעוד יחיה איתנו בעתיד. אנחנו מרבים לדבר על אחדות בינינו, אבל מתייחסים רק למי שכאן איתנו בהווה. האחדות שלנו, הגורל שלנו, כולל גם את כל מי שהיה ויהיה. אנחנו לא חיים לעצמנו.
באחד הדיונים הבינלאומיים על חלוקת הארץ, אמר יצחק טבנקין לבן גוריון שעליו להתייעץ. למחרת חזר לבן גוריון ואמר לו לא להסכים להצעה הבינלאומית. בן גוריון שאל עם מי התייעץ, וטבנקין ענה: "התייעצתי עם הסבא שלי שכבר נפטר, ועם הנכד שלי שעוד לא נולד". כלומר, התייעצתי עם העבר ועם העתיד, שיש לי אחריות כלפיהם, גם אם הם לא נוכחים כאן פיזית.
אי אפשר לפעול רק ממניעים צרים, אגואיסטיים, ולראות רק את הכאן והעכשיו, רק את הנוח והמיידי. כדי להצליח, גם במשבר הנוכחי, צריך לזכור שאנחנו חלק מסיפור שגדול יותר מאיתנו.
