כאן ועכשיו

תופעה מעניינת לאחרונה בשיעור השבועי בירושלים: אנשים שמגיעים בפעם הראשונה, כי הם יודעים שבקרוב אנחנו נוסעים לארצות הברית והשיעור עובר לניו יורק. משפחה שמגיעה מקריית שמונה זה מרגש ויוצא דופן, אבל בשבוע שעבר פגשתי גם משפחה שהגיעה לראשונה משכונת גילה בירושלים. השיעור מתקיים כל שבוע במרחק 10 דקות נסיעה מביתם, והם סיפרו לי שתכננו להגיע כל שבוע מחדש, כבר שנתיים. רק האילוץ גרם להם לעשות זאת.
אני רואה את זה גם אצלי. רק עכשיו, לפני הנסיעה, התחלתי ללכת סוף סוף לקלינאית תקשורת, דבר שהייתי צריכה לעשות כבר מזמן. עובדה שלא עשיתי זאת, למרות שרציתי, למרות שידעתי שצריך. יש לי דוגמאות לעוד עניינים שאני מטפלת בהם רק כעת, בשמחה ובסיפוק, רק כי יש – ברוך השם – איזה תאריך שמגביל ומאלץ אותי.
האם אפשר לחיות בתודעה כזו תמיד? לעשות את מה שאתה באמת רוצה ובאמת צריך, כאן ועכשיו, גם בלי אילוץ חיצוני שמכריח?
בספר התניא, ספר יסוד בתנועת החסידות, כתוב שהאדם צריך לשלוט בשלושה דברים: המחשבה, הדיבור והמעשה. הספר מסביר שזוהי בעצם משימת חיינו: לעבוד קשה כדי להנהיג את כל המחשבות והדיבורים והמעשים שלנו - לפי מה שבאמת נכון ומדויק.