כל הכבוד למי ש"לא שינה"

פעם הרציתי בקורס שבו אחד הסטודנטים אמר לי בסוף: "כל המרצים אומרים לנו לחשוב מחוץ לקופסה. נראה לי שהכי מקורי זה לחשוב בתוך הקופסה!".
הוא עלה פה על משהו. זה טוב שיש בנו שאיפה תמידית לחדש, אבל לפעמים נראה שאנחנו בעידן פרוגרסיבי שבו כל הזמן צריך לשבור ולהמציא את הכול, לפרמט מחדש. מה עם פשוט להמשיך את המסורת הטובה, לאהוב את הקיים, ולעשות את מה שצריך בלי להתחכם?
בפרשת השבוע אהרן הכהן מקבל ציווי: להדליק את המנורה במשכן. התורה מקדישה 3 מילים לאמירה פשוטה: "וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן". אבל רש"י מסביר שהמילים האלה נכתבו כדי "להגיד שבחו של אהרון, שלא שינה". זה דבר שצריך לשבח - אהרון עשה בהתמדה את מה שאלוקים ציווה - להדליק אור. בפשטות, בתמימות, בשמחה.
האם העשייה הרגילה וה"אפורה" שלנו, האם לקיים מצוות בעקביות, זה לפעמים החידוש הכי גדול? וכמה משימות כאלה מחכות לנו בחיים, שפשוט נבצע אותן כבר, כמו שצריך?
אתם מוזמנים לחשוב איפה אפשר "להגיד שבחו" של מישהו סביבכם, או גם שלכם - על כך שלא שינה.