א.
שלחו לי כל כך הרבה סיפורים על הנופלים האחרונים. אי אפשר להקיף את הכמות ואת האיכות. וכל זה קורה ביום של פיגוע קשה ואזכרות ממלכתיות לנופלים רבים אחרים. ביום כה עצוב, כדאי לשים לב למשפט עוצמתי שמופיע בתלמוד:
"כָּל הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל אָדָם כָּשֵׁר – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹפְרָן וּמַנִּיחָן בְּבֵית גְּנָזָיו".
מי שבוכה כשהוא שומע על האבידות הגדולות האלה, צריך לדעת שכל דמעה שלו נספרת ונשמרת שם למעלה. הרב קוק מסביר את המשפט הזה כך: יש ערך בעצב ובצער שלנו. הדמעות שאנחנו מורידים עכשיו פועלות פעולה למעלה. זו לא סתם באסה, זה לא דכדוך שאינו מוצדק, בגלל משהו קטנוני ומעצבן. זה צער קדוש. צער שקשור בנצח, בדברים עמוקים מאוד בנפש שלנו ובעם שלנו.
כשאנחנו מצטערים מהדברים הנכונים – הקדוש ברוך הוא סופר כל דמעה ודמעה. הדמעות האלה אינן סימן לחולשה. להיפך. הן עדות לעוצמת החיבור שלנו לטוב, לקדוש. כל דמעה כזו היא התחייבות להמשיך ולהאיר את העולם. לכן הדמעות האלה לא יורדות למטה, הן עולות למעלה.
שנזכה ל״הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי״. בשורות טובות.
ב.
ציטוט אחד, מתוך אזכרה אחת ביום המאתגר הזה, הערב בהר הרצל:
"שנה לנפילתו של אורי. התינוק שלנו רועי בדיוק מתחיל ללכת. אני מסתכלת עליו מנסה לצעוד, נופל וקם, ושוב הולך כמה צעדים ונופל ושוב קם. אני מסתכלת עליו - וחושבת עליי. זה מסר עבורי. זה מסר לכולנו. עלינו ליפול ולקום, להתעקש להמשיך ללכת ולגדול".
(מרים אלמנתו של אורי שני הי"ד שניהל קרבות גבורה בכיסופים בשמחת תורה. בתמונה: מרים ורועי, ואורי הי"ד)
