חודש טוב. גיסתי יהודית מושקוביץ, מורה בבית ספר יסודי ברמלה, כתבה לי הלילה כך:
"הלימודים הסתיימו אתמול מוקדם, ואלפי מורים יצאו להפגין בגלל שכרם הנמוך. אני לא רוצה להיכנס לפרטי המאבק, אבל לדעתי יש כאן טעות יסודית: לא המורים צריכים להפגין על שכרם. כל הורי ישראל וכל ילדי ישראל, כל מי שאכפת לו, צריך למחות על המצב, על מעמד המורה.
השכר הוא רק שיקוף: ברגע שהחברה תדע להעריך ולהוקיר כראוי את תפקיד המורה – נוכל לחשב שכר ותנאי עבודה בהתאם".
אנחנו נמצאים ערב חג השבועות, שבו נהוג להביא גם את הילדים לשמוע את עשרת הדיברות. חכמינו מספרים שבשעה שאלוקים נתן לנו את התורה, הוא רצה להיות בטוח שנשמור אותה, וביקש מאיתנו ערֵבים.
בהתחלה הציע עם ישראל שאבותינו יהיו ערבים, כלומר אברהם, יצחק ויעקב. ההצעה לא התקבלה. אחר כך בני ישראל הציעו שהנביאים יהיו ערבים, או המבוגרים של אותה תקופה. בעצם הם אמרו לאלוקים: אנשי הרוח והזקנים הם שילמדו תורה ויבטיחו שהיא תישמר. אבל כל הרעיונות האלה לא התקבלו.
רק כאשר בני ישראל אמרו: "בנינו ערבים בעדנו" - ההצעה התקבלה. אלוקים נתן לעם את התורה. למה? כי הילדים, הדור הבא, הם הדבר החשוב ביותר, הם המבטיחים את העתיד שלנו.
מאז מעמד הר סיני ועד היום, בכל הגלויות, היה ברור שהילדים הם הערבים האמיתיים להמשך קיומנו, שהכי חשוב זה ללמד אותם. הלוואי שנדע להעריך גם את מי שמלמד אותם.
