לא תמיד החיים מתנהלים כפי שתכננו. פיטורים, פרידה, משבר כלכלי ואילוצים נוספים יכולים להוציא אותנו מהמקום המוכר לנו, לעבר עתיד לא ידוע.
זה קורה גם בפרשה שקראנו בשבת, פרשת תולדות: יעקב הוא איש תם, יושב אוהלים, שנאלץ פתאום לעזוב את ביתו מפני שאחיו עשיו רודף אחריו ורוצה להרוג אותו. הוא בורח אל חרן כשהוא עני ובודד.
אבל פרשנינו מסבירים שפרט קטן אחד משנה את העלילה: לפני שיעקב יוצא לדרך, יצחק אביו קורא לו, מברך אותו, ומטיל עליו שליחות: הגיע זמנך להמשיך את השושלת ולבנות את האומה הישראלית. צא לחרן, תמצא אישה, תקים משפחה, תנהיג, תוביל.
יעקב הופך מפליט נמלט – לאדם שבונה את העתיד שלו ושל העם כולו. הוא כבר לא "בורח מ-", אלא "הולך אל".
את ההסתכלות הזו כדאי לאמץ גם בחיינו האישיים והלאומיים. תמיד אפשר לשנות את זווית הראייה. כשנותנים לנו, לאנשים שעובדים איתנו או לילדים שלנו תפקיד, שליחות וייעוד – הכל נראה אחרת.
מוזמנים לנסות. שבוע טוב.
