מה יותר כיף לשמוע, "אתה תותח" או "אתה צריך להשתנות"? בפרשת השבוע משה רבנו נפרד מעם ישראל. בדרך כלל במסיבות פרידה לא מתחילים לדבר על משקעים מהעבר, אבל בנאום הפרידה שלו משה רבנו לא מייפה ולא מטאטא מתחת לשטיח. אחרי 40 שנה, הוא מדבר בכנות ובישירות, מזכיר לעם את כל החטאים והנפילות והכישלונות כדי להפיק לקחים לעתיד.
הכי נוח לפזר שבחים וחיוכים ולבבות, אבל אם אתה באמת דואג למישהו – אתה לא מתחנף אליו, אתה עוזר לו להשתפר. משה רבנו אף פעם לא עשה את מה שההמונים רצו, אלא את מה שצריך. גם לעת פרידה הוא מדבר מלב כואב ומזהיר את העם.
בעוד כמה ימים תשעה באב. חכמינו אומרים שזו הייתה אחת הסיבות לחורבן: "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה". הם מזהירים אותנו מפני חברה שבה כולם מתחנפים לכולם, שבה אף אחד לא יודע להשמיע ביקורת בכבוד או לקבל ביקורת בכבוד. במקום אחר שואלים חכמינו מהי הדרך הישרה שעל האדם לבחור, והתשובה היא: לאהוב את התוכחות. זו דרגה גבוהה, שנראית לפעמים בלתי אפשרית: לאהוב את הביקורת, לחפש את ההזדמנויות להשתפר ולא את מחיאות הכפיים.
