נחנו רגילים להתקדם במרוץ החיים, לעבוד ולאגור רכוש, ולא מפסיקים להתעדכן ולעדכן. פרשת השבוע שוברת את המנגנון הזה פעמיים: ראשית, במצוות השמיטה. האדם עובד שש שנים רצופות, אבל בשנה השביעית הוא צריך להפסיק. עליו להרפות, לשמוט, לנוח. הפעם השנייה שבה המרוץ הבלתי פוסק עוצר היא במצוות השבת. אחת לשבוע האדם מתבקש לאפס את המערכת ולהיטען מחדש. להתנתק מהרעשים החיצוניים כדי להתחבר לפנימיות. הרב קוק כותב שאנחנו צריכים "להתנער ממהומת החיים הרגילה". כשהוא כתב זאת, מהומת החיים הייתה סוס ועגלה. היום היא גדולה הרבה יותר.
דוד המלך מגדיר בחמש מילים את הסוד הזה: "הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אלוקים", הוא אומר בספר תהלים. זוהי המלצה להפסיק לעתים את האחיזה העיקשת במציאות. דווקא ההרפיה יכולה לתת לנו יותר שקט וביטחון.
