לפעמים אנחנו מפחידים את עצמנו. בפרשה שקראנו בשבת מופיעה רשימה של ברכות, וגם של קללות שעלולות להתרחש: מלחמה, רעב, מחלות ועוד. אבל קללה אחת מעניינת במיוחד, כי היא לא בדיוק מוחשית:
"וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם, וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ".
הפרשנים מסבירים שהקללה הזו היא לא אובייקטיבית, אלא סובייקטיבית. אין באמת ממה לפחד, ועדיין - האדם מגיע למצב שהפחד משתק אותו, גם בלילה וגם ביום, עד כדי כך שהוא פשוט חרד ודואג ולא מאמין בחייו. למעשה זהו פחד בלי סיבה, בלי איום אמיתי.
"אין שם פחד - אבל אתה תפחד", כותב הרב נפתלי צבי יהודה ברלין - וזו בדיוק מהות הקללה. אותו אדם שוכח שגם אם יש קושי הרי שהעולם ככלל הוא טוב, שדברים יכולים להשתנות לטובה, שאפשר לתקן, ושיש משמעות בקיום של כל אחד מאיתנו.
ומה איתנו? אם "לֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ" זו קללה שכתובה בתורה, הרי שעלינו לנסות להשתדל ולחיות הפוך, לחיות את הברכה: "תאמין בחייך".
שנזכה. שבוע טוב.
