ליאור שי, חסיד ברסלב מקסים ומאיר, נפטר בשבוע שעבר. לפני כמה שנים, בבר המצווה של בנו הבכור נריה, שמעתי ממנו את הרעיון הבא:
"נאמרו פה הרבה דרשות, הרבה איחולים גדולים, אבל אני מאחל לך, נריה המתוק, שתהיה 'מישהו'".
הקהל הביט במבט תמה על אבי הבן, והוא הסביר:
"הרבה פעמים אומרים בבית 'שמישהו ישטוף כלים', 'שמישהו יוריד את הפח'. גם בבית הספר אומרים 'שמישהו יתקשר לתלמיד שחולה לדרוש בשלומו', 'שמישהו יארגן מתנה למורה'. וכך גם בהמשך החיים, 'שמישהו יזיז את האבן הזו מהמדרכה', 'שמישהו יארגן שיעור בבית כנסת בין מנחה לערבית', 'שמישהו ייקח אחריות על הנוער ביישוב'. כל הזמן אומרים 'שמישהו', 'שמישהו'. ואני שואל, מי זה אותו 'מישהו' מסתורי שכולם מדברים עליו? אני מברך אותך, נריה, שבכל מקום שאליו תגיע, תהיה אתה ה'מישהו' הזה שתמיד צריכים. ה'מישהו' הנכון במקום הנכון".
שנזכה להיות מישהו. לזכרו.
