יש מישהו שלא אוהב כסף? שלא מעוניין שיהיה לו יותר? החלק שחותם את פרשת השבוע, פרשת "מטות", גרם לפרשנים רבים לעצור ולעסוק בהרחבה ביחס המורכב לממון (וכרגיל, זה לא "אסור" או "מותר", זה מורכב). שבט גד ושבט ראובן שמים בפרשה בראש סדר העדיפויות שלהם את ה"מקנה", הכסף, הביזנס, הרווחים, ורק אחר את חינוך ילדיהם. משה רבנו, בתגובה, מזכיר להם מה הסדר הנכון. הרב אלימלך בר שאול כותב על כך:
"במחיצתה של אהבת ממון לא יימצא מקום כלשהו בשביל כל אהבה אחרת". הרב אביגדור נבנצל כותב שצריך לשים לב בחיים לסדרי העדיפויות שלנו, בכל התחומים. לבדוק תמיד מי "המלך" ומי "המשנה למלך". הכסף אינו פסול כמובן, אבל לדבריו הוא צריך להיות תמיד "המשנה למלך", כלומר לעזור לדברים המרכזיים יותר. וחז"ל - מביאים מדרש נפלא שלא הכרתי עד השבוע, על שמותיו השונים של הכסף, שמוכיחים כמה הוא זמני: "למה נקרא שמם נכסים? נכסים מזה ונגלים לזה. ולמה נקרא שמם זוזים? שזזים מזה וניתנים לזה. למה נקרא שמם ממון? מה אתה מונה אינו כלום. למה נקרא שמם מעות? שהם מעת לעת".
