מה יותר משמעותי, להתחיל או להמשיך? האם אנחנו שמים לב לאנשים השקטים, המסורים, המתמידים?
בואו נודה, סיפור חייו של יצחק אבינו נראה לנו הרבה פחות דרמטי מסיפורו של אברהם. אברהם היה מהפכן שמרד בעבודה הזרה והחל לבסס את היהדות. לעומתו, יצחק בנו, לא מרד, וזה היה המרד הכי גדול שלו, פשוט להמשיך בדרך.
פרשת "תולדות" שנקרא בשבת הקרובה עוסקת בתולדות יצחק. בדור השני שלא מחולל דרמה אלא עובד, עומל ופשוט עושה את מה שצריך, שוב. יצחק חופר את אותן בארות, חי באותה ארץ, מתמודד עם אותם אתגרים ואויבים.
זו תזכורת חשובה: צריך להצדיע גם לממשיכים. לא למחדשים, אלא למתמידים. לא לחוזרים בתשובה, אלא לדתיים מבית. לא לחלוצים, אלא לדור השני. כמה אפור ומשעמם זה נחשב, להמשיך את מה שההורים שלך התחילו. כמה לא זוהר זה לצעוד באותה הדרך, ולהעמיק בה ולמצוא בה משמעות, לגלות את החידוש בחייך בפנים ולא בחוץ.
זה כלל עמוק וחשוב בלימוד תורה, בחינוך ילדים, בזוגיות, ובכל תחום – בלי עקביות ונחישות ועומק, אי אפשר לבנות שום דבר לטווח הארוך.
נכון, כל ההתחלות קשות, ונהוג לדבר הרבה על המתחילים, אבל גם כל ההמשכים קשים, ולרוב הם זוכים להרבה פחות תהילה.
אז חפשו את המתמידים שסביבכם, את ה"יצחקים", ואולי חפשו גם את החלקים האפורים והשגרתיים יותר בחייכם. כדאי מדי פעם להתפעל מהם מחדש.
