לזכרו

עשרות אלפים צפויים ללוות היום למנוחות את הרב שלום כהן, ראש ישיבת "פורת יוסף" ונשיא מועצת חכמי התורה, שנפטר הלילה בגיל 91. שמעתי אותו בפעם הראשונה לפני שנים, כשנשלחתי לסקר כנס של ש"ס, ככתבת צעירה.

הרב עובדיה יוסף אמור היה להגיע לאולם, והרב כהן דיבר לפניו. באותם ימים חיפשתי בעיקר כותרות פוליטיות בנאומים האלה, אבל היום אני לא זוכרת איזו כותרת יצאה מהאירוע, רק רעיון תורני אחד על אמונה ועל ביטחון:

הרב כהן הרעים בקולו וציטט את הפסוק שמתאר כיצד מרים עומדת ליד היאור ושומרת מרחוק על אחיה, משה רבנו, כשהוא בתיבה: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק – לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ". הוא חזר על הפסוק, והסביר:

מרים לא סתם עמדה, היא ניצבה מרחוק, בקומה זקופה, לא בחשש. היא ידעה שבסוף יהיה טוב. היא הרי הייתה נביאה, וידעה שכל הנבואות על יציאת מצרים יתגשמו. היא לא עמדה שם בחרדה, אלא רק רצתה לדעת באיזו דרך תגיע הישועה, וגם כדי לפעול ולעזור, אם צריך. לבסוף אכן בת-פרעה הגיעה לשם וראתה את משה בתיבה. מרים ניגשה והציעה שהוא יגדל אצל אימו בשנים הראשונות, וכך היה.

"אנחנו צריכים להאמין ולדעת בביטחון שבסוף יהיה טוב", הסביר הרב, "ורק להתייצב ולראות איך הקדוש ברוך הוא יגלגל את הדברים, ולהיות מוכנים לתת את חלקנו. זו צריכה להיות גישתנו לחיים".

אני זוכרת שבאותו לילה כבר סיפרתי את הרעיון הזה לחברה, רווקה מבוגרת, שמצאה בו עידוד. וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק – לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.

לזכרו.