הרב משה האוור נפטר במפתיע, מהתקף לב, בגיל 64, בביתו שבבולטימור, ארה”ב. השם שלו לא אומר כלום לרוב הישראלים. הנה כמה מילים עליו, ועל הסיפור העולמי שאנחנו לפעמים לא מספיק מכירים: הוא מראשי תנועת ה-OU, אחד הארגונים היהודיים הגדולים והמשפיעים בארצות הברית בתחומי החינוך, הכשרות והתמיכה בישראל. הוא מנהיג ומחנך, תלמיד חכם, וככל הנראה השפיע על מיליוני יהודים בעולם, בלי שהם יודעים על כך.
בשיחה הראשונה שלנו בביתו, כשבאתי להרצאות בבולטימור, התחלתי רק להבין את יהדות ארצות הברית, לפני שנים. ברמה האישית, נדהמתי איך אדם כל כך עסוק, עם ארגון עצום וקהילה גדולה, הוא כל כך נחמד, רגוע ולבבי.
בשיחה האחרונה שלנו דיברנו על יהודי ה-8/10. על ההתעוררות העולמית אחרי ה-7/10. הוא שיתף בהתלהבות המון נתונים: יותר ילדים עוברים לחינוך יהודי, יותר יהודים מגיעים לבתי הכנסת, יש יותר שבתות לסטודנטים, יותר יהודים שתומכים פומבית, שבאים לבקר, שעושים עלייה.
הסיסמה שמלווה את המאבק להשבת החטופים בחו”ל היא פשוטה: BRING THEM HOME NOW. אמרתי לו שאחרי כל מפגש עם יהודי העולם, אני מרגישה שהסיסמה הזו נוגעת קצת גם אליהם: להחזיר אותם הביתה, עכשיו.
הם לא חטופים במנהרות בעזה, ברוך השם, אבל הם קצת שבויים, אבודים, בקמפוסים בארצות הברית, בתרבות פרוגרסיבית מטורללת, בצביעות של האו”ם ושל התקשורת העולמית. אז ברינג ד’ם הום, נאו. והם אכן חוזרים הביתה, לעצמם, לעמם, לזהותם. ארגון ה-OU אחראי לחטיף הכשר שהם יאכלו בסופרמרקט, לתרומות שלהם לפרויקטים חשובים של שיקום בגבול הצפון והדרום בישראל, וגם להסברה ברשתות החברתיות ולביטחון העצמי שלהם מול אנטישמיות ואנטי ישראליות. במייל האחרון ממנו הוא סיפר לי על משלחות נוער שיגיעו לישראל בקיץ הקרוב, חלקם לראשונה.
תנחומים למשפחתו ולאינספור תלמידים ברחבי העולם. יש עוד מיליוני אחים ואחיות, שהרב משה האוור קם כל בוקר כדי לדאוג להם, כדי להשיב אותם הביתה. השליחות תימשך, בעזרת השם.
לזכרו.
