"שלום סיוון, היום הובא למנוחות רס"ל במיל' מלכיה גרוס בן ה-25 מהיישוב סוסיא. הכרתי אותו, וחשוב לי לכתוב על משהו שלא כל כך מדברים עליו: כמה הרצון להקים בית בער בו.
הוא היה חוזר מהמילואים בצפון ליומיים-שלושה, ואז חילק את זמנו בין הבית, החברים וההתנדבות בעמותת 'זכרון מנחם', אבל מצא גם זמן לדייטים.
גם אם זה היה כרוך בנסיעה לצד השני של הארץ מסוסיא, הוא עשה את זה בשמחה, מתוך ידיעה ברורה מה העיקר ומה הטפל בחיים. הוא חשב שזו המשימה שלו עכשיו, להקים בית ומשפחה. למרות הקושי והמורכבות של בניית ותיחזוק קשר בתקופה כזאת (שהרי הוא הגיע הביתה מהצבא, יצא לפגישה ואז חזר לצפון לעוד שבועיים), מלכיה לא ויתר.
לצערי הוא כבר לא יזכה לכך. אבל אני כותבת את הדברים כי דווקא בתקופה שבה בתים רבים נחרבים, או כבר לא יקומו, כל אחד מאיתנו יכול לעשות יותר.
זו תקופה לא פשוטה לכולם, אבל אנחנו נוטים לשכוח את הרווקים, שלפעמים חווים את התקופה המתאתגרת הזו כשהם לבד. אז תרימו טלפון, תבדקו מה איתם ומה שלומם. וגם תסתכלו מסביב, קחו כמה דקות לחשוב על מי שאתם מכירים, תחשבו על רעיונות מתאימים, תשלחו הודעה ותציעו. מה יש להפסיד? ואם אין לכם רעיונות, פשוט תתפללו גם על זה.
אני מצרפת פסוקי נחמה מספר ירמיהו, שמבטיח לנו שמתוך החורבן יגיע בניין של המון בתים: 'כֹּה אָמַר ה':,עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא... בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם... קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה'.
שיהיו הדברים לעילוי נשמתו. אני יודעת כבר מה אני הולכת לעשות השבוע, ואתם?".
