סטופ. התורה הפסיקה השבוע לספר על כל האירועים הדרמטיים, מבריאת העולם דרך המבול, רק כדי לתאר בפירוט אירוע קטנטן: איך אדם אחד מכניס אורחים לאוהל שלו. איך אברהם אבינו רודף אחרי שלושה אנשים זרים כדי לבדוק מה שלומם ולתת להם לאכול ולשתות.
פרשנים רבים כותבים שיש פה אמירה, שהמטרה היא ללמד אותנו שזה העיקר. התורה אינה ספר מדע או היסטוריה. תורה – מלשון הוראה – מטרתה להורות, להדריך, לחנך. לכן היא כמעט לא מספרת כלום על כל העמים והממלכות שקמו ונפלו באותה תקופה, אבל כן עוצרת ומרחיבה בפסוקים רבים כשמדובר בהכנסת אורחים.
אלפי שנים מתוארות לפעמים רק בכמה פסוקים, אבל כשיש לקח אנושי חשוב – צריך לעצור וללמוד ולהסיק מסקנות.
כל המעשים ה"קטנים" האלה בחיינו, שאף חוקר או עיתונאי לא היה מתעכב עליהם, כל ההחלטות הטובות הזעירות, שהן לכאורה לא-דרמטיות, כל אלה יכולים להיות בסוף הדברים המשמעותיים והמשפיעים ביותר. ואולי רגע כזה מחכה לנו ממש עכשיו. שבוע טוב.
