למה קוראים לנו יהודים?

אנחנו נקראים עד היום על שמו של יהודה — יהודים. ויהודים — מודים. המילה יהודי מקורה במילה תודה, מפני שההודיה היא חלק מהזהות שלנו.

המילה הראשונה שיהודי אומר בכל יום היא קודם כל מילת תודה. "מוֹדה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". תודה על כך שקמתי לעוד יום, זה לא מובן מאליו. באנגלית אפשר לומר זאת כך: We thank before we think — אנחנו מודים לפני שאנחנו חושבים. עוד לפני שקופצות לראש מחשבות ותוכניות כלשהן, הפה כבר מכריז: תודה.

אי אפשר לספור כמה פעמים ביום אנחנו מודים, בלי לשים לב, על דברים קטנים ושגרתיים. תודה לשומר בכניסה לחניון או תודה למישהו במשרד שעזר לנו. אז מה נאמר לאלוקים בכבודו ובעצמו, על עוד יום של חיים בעולם הזה?

אבל כדאי לשים לב: המילה מודה היא לא רק מלשון תודה אלא מלשון הודאה על האמת, כאדם שמודה על הדברים ומאשר שהם נכונים. כך כאשר אדם פוקח עיניים ורואה את העולם הנפלא הוא לא רק אומר תודה, אלא מכיר בכך שיש בורא לכל זה. הוא פותח את היום בהודאה בכך.

ושוב, חשוב "לתפוס" את הרגע הראשוני הזה: לפני שכל מיני אמירות שקריות ומבלבלות יופיעו במהלך היום, אנחנו רוצים להתחיל את היום בנקודה של אמת. אנחנו מודים לה', ואנחנו גם מודים בה'.