אומרים שעברה על בני הנוער שנה אבודה, שהמסכים שיגעו אותם. הרב יוני לביא הגיע השבוע לסדנת "נפגשות" לפגוש מאות ילדות ונערות, ולתת להן כלים לתקופת הקורונה:
• "יש שתי שאלות גדולות ביחס שלנו למסכים: כמה ובמה? קודם כל, כמה זמן ביום אני שקוע במסך? הרי לפעמים אני אומר לעצמי 'רק דקה' ועוברת שעה. ושנית, במה אני שקוע, לאן אני גולש, באילו תכנים? היום יש אפשרויות סינון והגבלה מצויינת, גם של התוכן וגם של הזמן. אצלנו בבית כל ילד יודע כמה זמן מוקצב לו. זו לא בושה לסנן ולהגביל. זו בושה לא לעשות כך".
• "אני חושב שבסוף התקופה הזו, כל אחד יהיה מועמד לפרס ישראל. באמת, כולנו מתמודדים עם אתגרים אדירים. לכן אני ממליץ, בתוך הבית, על עין טובה. עין טובה כלפי הילדים, להשתדל להדגיש את ההצלחות שלהם, ועין טובה כלפי ההורים, שהילדים יידעו לכבד אותם ולהודות להם. רק כשנולד לי ילד, הבנתי כמה זה לא פשוט להיות הורה, וצלצלתי לאימא שלי להגיד תודה רבה על כל חיתול וכל הרדמה. צריך להבין שעכשיו ההורים מתמודדים עם משהו שהוריהם לא התמודדו איתו מעולם".
• "אנחנו אנשים מאמינים. הקדוש ברוך הוא רוצה אותנו פה, כאן ועכשיו. אנחנו ב'סדנת קורונה' וזה לא במקרה. רשמו אותנו מלמעלה לקורס הזה. יש לי חבר שלמד אומנויות לחימה וסיפר לי שלפעמים קושרים למתאבק יד אחת, והוא נלחם עם יד אחת בלבד. ואז, כשמשחררים לו את היד הקשורה, הוא מרגיש כאילו יש לו שלוש ידיים. כולנו עכשיו עם יד קשורה, אבל אני מאמין שנצא מזה עם שלוש ידיים. שנצא מחוזקים".
