לרצות! (דבר תורה לנר ראשון של חנוכה)

הערב נדליק נר ראשון של חנוכה.
כולם יודעים שפך השמן הקטן שהחשמונאים מצאו הספיק לבסוף לשמונה ימים שלמים, ולזכרם חוגגים שמונה ימים של חנוכה. אבל יש שאלה מפורסמת שחכמינו שואלים דור אחרי דור: הרי הייתה בפך הקטן כמות שמן שמספיקה ליום אחד. ואם כך - איזה נס התרחש ביום הראשון? למה אנחנו מברכים גם הערב "שעשה ניסים לאבותינו"? למה אנחנו חוגגים את חנוכה שמונה ימים ולא שבעה, כמספר הימים שבהם השמן דלק מעבר למצופה?
אחת התשובות היפות לשאלה הזו היא זו: אנחנו מדליקים נר ראשון על כך שהיה להם בכלל רצון להדליק. גם זה נס. שהם חיפשו פך שמן, שהם רצו להאיר אור.
הרצון שלנו הוא גם נס. המוטיבציה, התנועה קדימה, השאיפות, החלומות. זה לא מובן מאליו שהעם שלנו שורד את כל מה שעבר ועובר עליו ולא מתייאש אלא ממשיך להאמין בחיים, בתורה, בשמחה, בקדושה. ממשיך להאיר.
נר ראשון של חנוכה. היום שמסמל את הרצון. חפשו את נקודת הרצון הזו עמוק בתוך הלב, ותאירו אותה, עד שהאור הקדוש והטהור יגרש לבסוף את כל החושך.
חנוכה שמח!