לשון הרע הוא הנושא המרכזי בפרשה שקראנו בשבת, פרשה שמתארת את עונש הצרעת שמגיע בעקבות דיבורים שליליים. אבל מה עם לשון הטוב?
פרשנים רבים מזכירים שממש כמו שצריך להימנע מלהוציא דיבורים רעים מהפה, כך אדם צריך לשים לב אם יכול היה לומר מילה טובה – אבל נמנע מלומר אותה. המטרה היא לא לשתוק, אלא לדבר טוב: למה לא לפרגן למי שמגיע לו? למה לא להגיד מחמאה למי שעשה משהו טוב? למה לא לשתף ברעיונות יפים ומרוממים? למה לא להשתמש בכלי העוצמתי הזה, הדיבור, כדי לשבח ולשמח ולתת לאנשים הרגשה טובה, שלפעמים ממש מוסיפה בהם חיים ומשנה את מצב רוחם?
בזוהר הקדוש על פרשת מצורע כתוב כך: "כמו שאדם נענש על שדיבר דיבור רע, כך הוא נענש על דיבור טוב שהיה יכול לדבר – ולא דיבר".
זוהי תזכורת להסתכל מסביב ולחפש הזדמנויות לדיבורים כאלה.
