דורון אלמוג כותב על רגע אחד קטן וחשוב: "בשבעה באוקטובר קפץ מיכאל גוטסמן, חבר כיתת הכוננות של הישוב שלומית, אל הישוב הסמוך פרי גן כדי להילחם במחבלי חמאס שחדרו לשטח ישראל. לאחר מספר שעות של לחימה עצימה, נפצע מיכאל בידו מירי מחבלים וחולץ תחת אש.
לאחר תקופת אשפוז, הגיע למחלקה לשיקום יום בכפר השיקומי 'עדי נגב נחלת ערן'. בעקבות הפציעה מתמודד מיכאל עם ירידה משמעותית בתפקוד היד ונאלץ ללמוד מחדש איך לעשות פעולות בסיסיות אך חשובות כמו לדבר בסלולרי ואף להרים את ילדיו.
מיכאל מקפיד מאוד ומשקיע מאמצים רבים בכל טיפולי הפיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, אימוני כושר והידרותרפיה.
בשבוע שעבר, בעיצומו של טיפול עם אוריה המרפאה בעיסוק, הוא הצליח סוף סוף לראות תוצאות: לראשונה מאז שנפצע, מיכאל הרים לבד את הכוס, בירך 'שהכל נהיה בדברו' ושתה בכוחות עצמו בעזרת היד הפגועה, אותה יד שחיסלה מחבלי חמאס".
רפואה שלמה, מיכאל. במקביל לכל הכותרות, אפשר רק לדמיין כמה רגעים של גבורה כזו מתרחשים ממש עכשיו, במחלקות השיקום ברחבי הארץ. בשורות טובות.
- מאת: סיון רהב-מאיר
- פורסם:
- קטגוריה: החלק היומי
אהבת? רוצה לשתף?
- עוד פוסטים מתוך החלק היומי
- חרבות ברזל
סיון רהב-מאיר
סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.