זוהי הגדרה חדשה ומהפכנית למילה רשע: בפרשת השבוע מסופר שהמרגלים סיפרו לשון הרע על ארץ ישראל, וזאת למרות שבסוף הפרשה הקודמת – התרחש סיפור לשון הרע של מרים. רש"י כותב על כך: "רשעים הללו ראו – ולא לקחו מוסר". למה רש"י קורא להם רשעים? כי קרה לידם אירוע דרמטי – מרים דיברה לשון הרע ונענשה וכל העם ידע על כך – אבל הם לא למדו שום לקח מהאירוע, ומייד אחר כך דיברו בעצמם לשון הרע והוציאו את דיבתה של ארץ ישראל. כלומר, להיות רשע זה לחיות על אוטומט, בלי להתבונן, בלי לשים לב, בלי להסיק מסקנות ממה שקורה סביבך. לתת למציאות לחלוף לידך, בלי לשנות אותך.
פרשנינו כותבים שאפשר ליישם זאת כל הזמן: פשוט להתחיל להסתכל על האירועים מסביב, לא רק כדי להביע דעה או להתעצבן או להתלהב, אלא כדי להפיק לקחים אישיים, תכלס. אם קורה לידי משהו שלילי – לחשוב איך אני לא אגיע למצב כזה, חלילה. אם קורה משהו חיובי – לנסות להכניס אותו אל תוך חיי. פשוט לנסות ללמוד מסר מכל דבר שרואים או שומעים. שלא נהיה רשעים.
