"שלום סיון. בשבוע שעבר, ברגע אחד של אימה, נפל טיל בסמוך לבית של הוריי בבית שמש. הבית שלנו, שהיה מלא בזיכרונות ובחום, הפך לתל חורבות. אבל בתוך ההרס המוחלט, קרה הנס הגדול - אימא היקרה שלנו הייתה שם בבית וניצלה, וכל זה קרה בדיוק ביום השנה לפטירתו של אבינו האהוב. קיבלנו את המתנה הגדולה מכל - החיים.
ומה שקורה מאז, הוא גם סוג של נס: הקירות נפלו, החלונות התנפצו, אבל דרכם - נכנסה פנימה הרוח של עם ישראל. אינספור מתנדבים שאנחנו לא מכירים הגיעו לעזור לנו. רגעים של כאב בלתי נתפס, של פינוי חפצים ופירוק חיים שלמים, הפכו לרגעים של חסד טהור ושל אחדות ואחווה.
הסתכלתי מסביב: אורי מקיבוץ גבע, איש התנועה הקיבוצית, ולצידו נער גבעות, לצידם חרדי ואז קבוצה של נערים מבית שמש, כל כך הרבה אנשים טובים שלא הפסיקו לרגע להרים קרטונים, לפנות חלונות שבורים, לאסוף פסולת, והכול ברגעים כל כך קשים, וכל כך מנחמים.
הרגשנו שהדברים מתחברים לפרשה: בשבת נקרא בבתי הכנסת את פרשות 'ויקהל' ו-'פקודי'. הן מתארות איך כל עם ישראל בנה ביחד את המשכן, המרכז הרוחני שלנו, בהרמוניה נפלאה. וכשכולם מקבלים משימה קדושה ומתחברים אליה - השכינה שורה, הנוכחות של אלוקים מורגשת.
תודה לבורא עולם על הזכות להיות חלק מהעם הנפלא הזה,
משפחת פרץ, רחוב הנשיא, בית שמש".
