אינספור פעמים אנחנו מקבלים החלטות טובות, אבל לא מצליחים ליישם. אנחנו מתחרטים על התנהגות מסוימת, אבל לא מצליחים להפסיק אותה. שימו לב לעיקרון עמוק שעליו כותב הרב אביגדור נבנצל. בפרשת ״וארא״, פרעה הרשע הרי מבקש בכל פעם להפסיק את עשר המכות, ומבטיח להתנהג אחרת ולשחרר את עם ישראל, אבל רגע אחר כך מתעלם מכך וממשיך כרגיל. מתברר שזו נקודה יסודית מאוד בחיינו:
"נקודת ההבדל בין צדיק לרשע אינה בכך שאחד מתחרט והשני לא. שניהם מתחרטים. גם לפרעה היו מחשבות טובות של שיפור, כמו לכולנו. עיקר ההבדל הוא ביישום של אותן מחשבות טובות בחיי המעשה. כשעולה לנו מחשבה טובה – יש להתכונן מיד למערכה העיקרית שתתחיל מחר בבוקר, כאשר רושם הדברים יפוג באופן טבעי. לחשוב איך להפוך את החלטות הלב להחלטות נצחיות. העניין אינו ההחלטה הטובה, אלא היישום היומיומי, המעשי, העקבי, של ההחלטות הטובות.
ההבדל בין צדיק לרשע הוא במרחק שבין התעוררות אחת לשנייה. אצל הרשע – קיים חלל גדול ביניהן. כל הרהור תשובה חולף ביעף, ועד להרהור הבא – הוא הולך בשרירות לבו. ואילו הצדיק רוצה ליצור קביעות ואורך ימים להתעוררות הלב, הוא מושך את ההשפעה על פני זמן רב ככל שניתן. הוא רוצה 'לתפוס' את ההברקות ולאמץ אותן אל הלב, לשמר את רגעי האמת".
שלא נהיה פרעה, אלא נצליח להחליט, וגם ליישם. שבוע טוב.
