השבת האחרונה של השנה לפנינו. בפרשת ניצבים שנקרא בשבת אין אף מצווה, רק עקרונות-על שמשה רבנו חולק איתנו, רגע לפני פטירתו. הדברים מתאימים מאוד לפתיחת שנת הלימודים, ולהתחלת שנה חדשה:
• "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל" – לפעמים המילה אחדות נשמעת כמו קלישאה. משה רבנו מזכיר לנו שזו האמת הכי בסיסית. התרגלנו לאחרונה לחשוב שהשאיפה שלנו, חלום הדורות, היא להגיע איכשהו ל-61 מנדטים. אבל זה בקושי המינימום, זה לא המקסימום. היעד הוא עם שלם שמתאחד סביב הסיפור המשותף שלנו.
• "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" – אסור להסתכל רק על הדור שלנו, רק על הכאן והעכשיו. בכל החלטה שלנו, יש לנו מחוייבות כלפי כל העבר וכלפי כל העתיד, גם למי שכבר איננו, וגם למי שטרם נולד.
• "כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם" – לא באנו להקים פה עוד מצרים, או עוד איראן, ואפילו לא עוד ארצות הברית. משה רבנו מבקש שלא נעתיק לכאן עבודה זרה של אחרים, או אידיאולוגיה של אחרים, אלא נבנה כאן משהו משלנו.
• "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִיא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא... וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". זה אפשרי. אנחנו מסוגלים. השאיפות האלה לא גדולות עלינו, הן מעשיות מאוד. לא בשמיים, אלא כאן קרוב.
• "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ". המסר האחרון הוא אולי החשוב ביותר – יש לנו בחירה חופשית. ערב ראש השנה ויום כיפור, זוהי תזכורת דרמטית: אפשר תמיד לחשב מסלול מחדש ולהתחיל מחדש. יש בחיים טוב ורע, ברכה וקללה, חיים ומוות – ובחרת בחיים.
שבת שלום, שנה טובה.
