רעיון יפה של ד"ר רקפת בן-ישי:
מספרים על ילד אחד שהגיע לקרקס וראה פיל גדול קשור ליתד קטנה. כשהילד שאל למה הפיל לא עוקר אותה ובורח, ענו לו אנשי הקרקס: קשרנו את הפיל ליתד כשהוא היה פילון צעיר וחלש, והיתד הייתה גדולה וחזקה ממנו. בימים ההם לא היה לו סיכוי להיחלץ ממנה. השנים חלפו, הפיל גדל והתחזק, אבל בעיניו – זה עדיין נראה בלתי אפשרי. גם כשברור לכולם שבעיטה קטנה שלו תפיל את היתד בקלות, הוא לא מודע לכוח הרב שלו ולא מנסה להשתחרר.
פרשת השבוע, פרשת חוקת, מספרת על כמה מסעות שעברו בני ישראל במדבר, ומציינת גם את נחל זרד. במשך 38 שנים אבותינו לא הצליחו לחצות את הנחל הזה ולהתקדם במסע אל ארץ ישראל. היינו מצפים שנחל כזה יהיה עמוק, מסוכן וגועש, אבל חז"ל מספרים שרוחבו היה בערך כמו זרת אחת. מדהים, אותם אנשים שחצו את ים סוף ביציאת מצרים, לא מסוגלים לעבור שלולית קטנה. מכשול כל כך פעוט מפריד בינם לבין הארץ המובטחת.
נראה שהבעיה לא נעוצה בנחל אלא באנשים. בני ישראל זלזלו בארץ ישראל בחטא המרגלים, ועדיין לא תיקנו את הקלקול הזה. כל עוד הם לא באמת רצו את הארץ - גם הנחל הקטן נראה בעיניהם כמכשול ענקי בדרך אליה, והם לא העזו לנסות להתגבר עליו. רק אחרי 38 שנים של תיקון ועבודה עצמית הם חזרו להכיר בכוחם ועברו סוף סוף את הנחל.
זה לא סתם סיפור על פיל ולא סתם ציטוט של חז"ל על נחל במדבר. אפשר בהחלט לשאול איפה היתד הקטנה הזו בחיים שלנו, ואיפה הנחל שנדמה לנו שאנחנו לא יכולים לעבור?
