פרופ' דן אריאלי כתב פעם על "אפקט איקאה": אם אנחנו מרכיבים בעצמנו חפץ שקנינו – אנחנו נקשרים אליו יותר, בגלל המעורבות האישית. מוצר מוכן שמוציאים ישר מהקופסה פשוט לא מעורר כזו הרגשה.
השבוע מסיימים לקרוא את ספר שמות. פרשות ויקהל-פקודי שחותמות את הספר עוסקות בבניית המשכן, והרב פרופ' יונתן זקס הסביר שכמו "אפקט איקאה", צריך לדבר גם על "אפקט המשכן":
העם נדרש לפעול, להרכיב, לתרום, לעשות – כדי לבנות מרכז רוחני שילווה אותנו במדבר. אבל למה בעצם? אלוקים הרי יכול לקרוע את ים סוף ולהביא את עשר המכות, אז למה לגרום לנו לעבוד כל כך קשה? התשובה היא שזו הדרך להפוך אותנו ליותר אקטיביים ואכפתיים. לא רק לחכות שירד מן מהשמיים, אלא לפעול בעצמנו במציאות. במהלך ספר שמות, הניסים הוחלפו במעשים.
ילדים שההורים לא עושים עבורם שיעורי בית אלא מלמדים אותם לעמול ולהשקיע – יחושו קשורים יותר לחומר הלימוד. ילדים שיעזרו בימים אלה וינקו את הבית לפסח – יחושו קשורים יותר לליל הסדר. יש עוד אינספור דוגמאות כאלה, וכל אחד יכול לחפש אותן בחייו.
הפרשות שחותמות את ספר שמות מזכירות לנו: המתנה הגדולה ביותר שאפשר לתת לזולת היא לא לתת לו מתנה, אלא משימה משמעותית.
