הביטוי המפורסם "ואהבת לרעך כמוך" מופיע בפרשה, אבל כדאי להכיר את ההקשר המלא:
אז מה כתוב לפני המילים האלה? שימו לב: לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.
כלומר, קודם כל יש פה מצווה לא לשמור בלב שנאה, אלא למצוא דרך מכובדת להביע תוכחה, ביקורת. אם מישהו עושה טעות או עבירה, אם מישהו פגע בנו ויש לנו משהו נגדו בליבנו, צריך למצוא את המילים הנכונות כלפיו כדי שיתקן את דרכיו, יתקן את החטא. יש לנו אחריות כלפיו. לא לשנוא בלב, אלא לדבר ולשפר.
ואז מגיע הפסוק הבא: לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'. בלי נקמנות, בלי נטירה, עלינו לאהוב את הזולת כמו את עצמנו. ואיך זה אפשרי? פרשנינו מבקשים שנשים לב לשתי המילים האחרונות – אני ה', כי הן מסבירות מה מקור האהבה והקשר ההדדי. אני ה' - גם החבר וגם אנחנו נבראנו בצלם אלוקים, ויש בנו נשמה, חלק אלוקי משותף. אנחנו כמו אחים של אותו אבא, אבינו שבשמיים. מעל כולנו יש אלוקים אחד, וכולנו מאותו מקור.
ואהבת לרעך כמוך – זה חשוב. וגם מה שכתוב לפני ואחרי. שנזכה לקיים זאת.
שבת שלום!
