"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר... כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.... מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר".
אלה הפסוקים שקראו הבוקר בבתי הכנסת בכל העולם. זו תזכורת חשובה מפרשת השבוע: חמאס, הרוע המוחלט, הוא לא רק אויב של אלי שרעבי, אוהד בן עמי ואור לוי, החטופים שחזרו לישראל ושהלב של כולנו איתם. חמאס הוא אפילו לא אויב רק של עם ישראל. עמלק של כל דור – הוא האויב של אלוקים. הוא האויב של כל מה שטוב וקדוש בעולם הזה. האויב של החיים.
קיבלנו היום רק תזכורת קטנה למה שקרה פה ב-7.10, ולמה שקורה בכל פעם שהרוע המוחלט מצליח לממש את תוכניותיו.
אז מה עושים? שמים לב היטב מתי עמלק מגיע: לפני שהוא תוקף אותנו בפרשה, מסופר על תלונות ומריבות בינינו, על חוסר אמונה, על דכדוך ורפיון. מדהים לראות מהו הפסוק האחרון שמופיע בתורה לפני שעמלק מתחיל לתקוף: "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה, עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה', לֵאמֹר: הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן?".
מתוך המריבה והבלבול והתהייה האם אלוקים נמצא איתנו – עמלק מנצל את ההזדמנות ותוקף אותנו. כלומר, האויב האמיתי שלו הוא האמונה המשותפת שלנו, העוצמה, החוסן. ככה נלחמים בו.
זו הדרך שמתוארת בתחילת פרשת השבוע, הדרך שמובילה ליציאת מצרים וקריעת ים סוף. נתפלל גם היום למציאות כזו: יציאה של עם ישראל מכל המגבלות והמכשולים אל עבר מציאות חדשה, טובה ומפתיעה. רגעים שבהם כל הרוע נעלם וטובע בים, רגעים של גאולה, שירה משותפת מתוך אחדות, ושפע של בשורות טובות.
