זום אחרון לפני פסח תשפ"ו. אני מבקשת מהנוכחים לכתוב על החג:
מישהי בצ'אט שואלת שאלות בסיסיות ממש, כי זו השנה הראשונה שהיא לא אוכלת חמץ ורוצה לשמור כמה שיותר.
מישהי אחרת כותבת שבעלה במילואים.
אבא, גרוש טרי, כותב על חג ראשון בלי הילדים.
ומישהי מניו יורק מספרת שהזמינה לחג קרובי משפחה שמתקרבים מחדש ליהדות, והיא מתרגשת לארח אותם.
וזה ממשיך: מישהי מגבול הצפון, וזוג צעיר ונרגש שהתחתן השנה, וסבתא-רבא שמארחת את כל השבט, עד אחרון הנינים.
מה משותף להם? מה משותף לכם?
הסיפור היהודי המשותף. התורה והמצוות. זה נכון כל השנה, אבל הכל התחיל הלילה, ביציאת מצרים.
הלילה נשב לשולחן החג. שונים מאוד, מגוונים מאוד, אבל מאוחדים - בזהות היהודית שלנו.
מצה, מרור, ארבע כוסות, כל המצוות וכל המילים של ההגדה של פסח - הכול מחכה לנו.
98% מהיהודים חוגגים את ליל הסדר, יותר מ-3,000 שנה אחרי שאלוקים הוציא אותנו ממצרים בליל הסדר הראשון.
זו חתיכת תמונת ניצחון.
אז בכל מקום בארץ ובעולם, בכל אתגר והתמודדות - חג כשר ושמח, שנזכה להמשיך את הסיפור, עד לגאולה השלמה.
