מאות אלפי תיכוניסטים התחילו את השבוע של פרשת "חוקת" בכיתה, ויסיימו אותו כשהם כבר בחופש הגדול. ובדיוק בשבוע שבו החופשה מתחילה, הפרשה עוסקת בדרך שבה יש לדבר עם הדור הצעיר. קורה כאן משהו מעניין: בעבר, כשמשה צריך היה לתת לעם לשתות, ההוראה הייתה: "וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם". ואילו השבוע, כעבור עשרות שנים, לפני הכניסה לארץ ישראל, ההוראה היא אחרת, עדינה יותר: "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו". אבל משה היכה את הסלע במקום לדבר אליו, וזו הסיבה שבגללה נענש ולא נכנס לארץ ישראל.
פרשנים רבים מסבירים שמדובר בעניין חינוכי (והתורה הרי נמשלה למים). הדור השתנה. ההורים שלהם, שיצאו ממצרים, היו עבדים. הם פשוט היו רגילים לכוח הזרוע. אבל אל הדור הצעיר צריך לדבר אחרת, לא בכוח, רק באהבה ובשכנוע ובהסכמה. רגע לפני הכניסה לארץ יש פה איתות שהפעלת מרות חיצונית זה לא מספיק, צריך גם הפנמה פנימית. לא עם מקל ביד, אלא עם מילים נכונות ויפות בפה.
- מאת: סיון רהב-מאיר
- פורסם:
- קטגוריה: החלק היומי
- חוקת
אהבת? רוצה לשתף?
- עוד פוסטים מתוך החלק היומי
- עוד פוסטים מפרשת חוקת
סיון רהב-מאיר
סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
