לצד הדרמה הפוליטית, מתרחשת בישראל עוד דרמה: ב-45 בתים של משפחות אבלות ברחבי הארץ מארחים כעת מדי יום אלפי (!) אנשים שבאים לנחם, אבל בעצם גם להכיר ולדבר, בפעם הראשונה. "איזו בושה, רק בגלל אסון כזה אני נכנסת בפעם הראשונה לבית של משפחה חרדית", אמרה אתמול מישהי לאחת המשפחות האבלות. בתגובה אמרו לה: "לא נעים לנו, רק בגלל אסון כזה אנחנו מארחים בבית בפעם הראשונה חילונים".
הגעתי אתמול לבית משפחת זקבך בבני ברק. מנחם בן ה-24 הותיר אחריו את רעייתו רחלי, בחודש שביעי להריונה, ואת בתם הקטנה. רחלי הראתה לי שהם הדפיסו לזכרו את הטקסט של ברכת המזון, בפורמט כיס קטן ונוח. "הדפסנו 3,000 עותקים, והם כבר נגמרים. מי דמיין שתגיע כמות כזו של אנשים".
במטבח של הבית קשה לזוז. חבילות-חבילות ששלחו טרה ותנובה ורמי לוי, אבל בעיקר אנשים פרטיים, שלא מפסיקים להציף את הבית במשחקים, בגדים ואוכל. "גם כשמדובר בדברים שלא צריך, זה מרגש", אמרו בני המשפחה.
בחור צעיר הגיע וסיפר שלא פתח כל השבת טלוויזיה או אינטרנט. "ידעתי שאראה שם את התמונות שלהם, וידעתי שהם לא היו רוצים בזה". למשפחת זקבך אמר שהתחבר במיוחד לפנים של בנם – ולכן חש צורך להגיע לבית שלהם.
לא היה לי נעים לשבת, כי כל הזמן נכנסו עוד ועוד אנשים לא מוכרים ועמדו בכניסה. "קומו בבקשה", אמרה מדי פעם קרובת המשפחה שמנהלת שם את העניינים, לכל מי שישב סביב רחלי. "תפנו מקום לעם ישראל".
