איך הסינים מכנים את היהדות? שימו לב, כך כותבים את זה בסינית: 挑筋教. התרגום הוא: "דת הסרת הגיד". מעניין, במקום להגיד "עם הספר" או "העם שיצא ממצרים", הסינים מגדירים אותנו אחרת.
הסיפור הזה מתחיל בפרשת השבוע, פרשת ״וישלח״: יעקב אבינו נאבק בלילה באיש מסתורי, שנותן לו את השם ישראל. לבסוף האויב הזה נוגע בירך של יעקב, שהופך לצולע. לכן, נכתב שם, מאז ועד היום, אנחנו לא אוכלים את החלק הזה שמכונה גיד הנשה. כלומר, מאבק לילי בין הטוב לבין הרע, אירוע היסטורי שבו יעקב מקבל את השם ישראל, משפיע על הלכות הכשרות המעשיות, וקשור בסופו של דבר לסטייק שאוכלים בצלחת.
במקום לעשות טקס זיכרון למאבק ההוא של יעקב, אנחנו מכניסים אותו תכלס, לתוך החיים. במקום רק לדבר על ערכים נעלים וגבוהים, אנחנו מתרגמים אותם לשפת המעשה. הכינוי הסיני הזה מזכיר לנו משהו עמוק מאוד: היהדות שורדת לא רק בגלל אמונות ומחשבות ופילוסופיה, אלא בגלל מעשים קטנים ויומיומיים.
