"אני רוצה להגיד לכם משהו", אמר השבוע הרב יעקב בנדר באירוע השנתי של המוסד החינוכי הגדול "דרכי תורה" שהוא מנהל בניו יורק. כ-2,500 תלמידים לומדים שם. "אנחנו הסבא והסבתא של הנכדים העתידיים שלנו! היום הוא יום השנה לפטירת הסבא שלי, אברהם בנדר. סבא מעולם לא הפסיד תפילה בציבור בבית הכנסת. הוא תמיד יצא 15 דקות לפני, כדי להגיע בזמן. הוא למד. אני לא זוכר שנכנסתי לחדרו ולא ראיתי אותו לומד. סעודות השבת איתו היו מלאות בזמירות. אלה הזיכרונות שלי. אני גם לא אשכח לעולם את קריאת שמע שעל המיטה לפני השינה עם אמא שלי, איך היא שרה לנו וסיפרה סיפורים יהודיים.
ומה איתנו? תדאגו שהילדים שלכם יראו אתכם עושים את מה שבאמת חשוב. כשנכנסים הביתה – צריך להשאיר את הטלפון במטבח, עם מחזיק המפתחות. לא להחמיץ רגעים יקרים ונדירים, לא לפספס את ההזדמנות לחיות ולגדול עם הילדים שלנו. ילד מחכה לשמוע: 'איך היה היום? מה עבר עליך? מה למדת? מה אכלת?'. זה נכון בכל גיל. הרב משה פיינשטיין מסביר למה חז"ל כותבים על יעקב אבינו 'ביקש יעקב לישב בשלווה'. יעקב חשב שהילדים כבר גדולים, אפשר לשבת בשלווה, רילקס, הוא גמר לחנך אותם. האמת היא, אמר הרב פיינשטיין, שאין דבר כזה. הם צריכים אותנו לכל חייהם. החינוך לעולם לא מסתיים. סבא שלי נפטר היום לפני 46 שנים. האם אנשים כאלה, מהסוג הזה, שייכים רק לדור ההוא, שנעלם? זהו? אנחנו צריכים לבנות את עצמנו להיות סבא וסבתא ראויים לדור הבא. גם להם מגיע".
