שלום סיון, זו אביטל שינדלר, אשתו של עמיחי שנפצע קשה בשמחת תורה בכרם שלום. אתמול חזרנו הביתה!
עמיחי קבע שוב מזוזה בבית שלנו.
כשעליתי לאוטובוס ביום ראשון שאחרי שמחת תורה, הרגשתי שמצילים אותי ממקום נורא, אחרי מה שחווינו שם. אבל היה לי ברור שברגע שיהיה אפשר - נחזור. לא ידענו כמה זמן זה ייקח ומה נעבור בדרך. ידעתי שאני אהיה באילת, ועמיחי שנפצע בהגנה של כרם שלום מאושפז בשיבא תל השומר. לא כל כך קרובים...
ידעתי שאני יוצאת עם טלפון ובקבוק לתינוק. לא ידעתי מאיפה יהיה לנו את שאר הדברים שצריך ליום יום.
ידעתי שזו תהיה תקופה קשה ולא היה לי מושג איך נעבור אותה.
הכול היה מעורפל. העיקר שיצאנו ממקום סכנה.
במשך שנה ושמונה חודשים עברנו הרבה דברים - חיים במלון, מעבר מקיבוץ לעיר הגדולה, וכל פעם עוד חג שמגיע ואנחנו לא בבית.
צריך להוציא מהמחסן בכרם שלום חנוכייה, ואז תחפושות, כלי פסח, מחזור לראש השנה... את הסוכה לא יכולנו להוציא כי היא נהרסה בשמחת תורה.
עברנו שיקום מפציעה בשיבא, שהפך לבית שני. אלה דברים שכנראה אי אפשר לדמיין שתעבור מתישהו בחייך. אבל מה שהחזיק אותנו לאורך כל הדרך זה הידיעה שאלוקים בחר בנו להמשיך לחיות, ברוך השם, ואם כך - נעשה את זה הכי טוב שאפשר.
וגם ההרגשה שעם שלם צועד איתנו בדרך. מחבק, עוטף ולא נותן לנו ליפול.
אנחנו חוזרים. מתפללים שהקרקע תצליח להיות למעננו יציבה, תומכת וחזקה.
חוזרים להמשיך את החיים המשמעותיים שהתחלנו בכרם שלום, מרגישים שהסיפור הקטן שלנו הוא הסיפור הגדול של עם ישראל, שתמיד עבר דברים קשים והמשיך בדרך. המשיך להאמין ולעלות ולהתקדם.
מוזמנים לבקר בכרם שלום".
