הקורא יצחק כהן מהיישוב אלוני הבשן שברמת הגולן שלח לי רעיון יפה ומחזק:
בשבת שעברה, בשמחת תורה, סיימנו לקרוא את התורה, והיא מסתיימת באיזכור של אירוע לא חיובי, בשבירת לוחות הברית.
פרשנינו מזכירים לנו שבסיום התורה אנחנו חוזרים דווקא אל האירוע הכי קשה: העם בנה את עגל הזהב ורקד סביבו. משה רבנו ירד מהר סיני עם לוחות הברית, ראה את החגיגה הזו סביב עבודה זרה, ראה את הטעות החמורה, ושבר את הלוחות. אבל למה לסיים את התורה דווקא בחטא הנורא של בני ישראל ובניפוץ העצוב של עשרת הדיברות?
ובכן, התורה רוצה לומר לנו: תזכרו מתוך איזה משבר נורא צמחתם. תראו כמה נמוך אפשר לרדת, ואיך מתוך השפל אפשר להתגבר ולהמשיך ולהתחדש. כי מייד אחרי שבירת הלוחות, ממשיכים אל ספר בראשית, אל בריאת העולם. "בראשית ברא אלוקים" - כך יקראו בשבת בבוקר בכל בתי הכנסת ברחבי העולם. מתחילים דף חדש.
בחיים הפרטיים ובחיים הלאומיים יש משברים. השבוע לא צריך אפילו לומר זאת. אבל מייד אחר כך מוחים את הדמעות, ומתוך השברים והרסיסים – בראשית ברא. שבת שלום.
