מתחילים מבראשית

מזל טוב, מתחילים מבראשית. השבת הנוכחית מכונה "שבת בראשית" וקוראים בה, כמו בכל שנה מחדש, את הפרשה הראשונה בתורה. בראשית ברא, גן עדן, אדם וחווה, הנחש והתפוח. הנושאים היסודיים ביותר מופיעים בתורה כבר בהתחלה: היחס לחטא, הבחירה החופשית, זוגיות, גידול ילדים. ולקראת סיומה, מופיע בפרשת השבוע סיפור מכונן אחד שהופך הרבה מן המלל ששמענו בימים האחרונים – למיותר. זה החל בשבוע שעבר, בגל של פרשנים, מומחים וחברים שניסו להסביר מה גרם לאימא אחת בירושלים ולאבא אחד בבת חפר ליטול את חיי ילדיהם. זה המשיך השבוע, בניסיון להסביר את המניעים של פלסטיני אחד בשומרון לרצוח את חברו לעבודה תומר חזן מבת ים, ושל פלסטיני אחד בחברון לרצוח את סמ"ר גל קובי מטירת הכרמל.
ים של מילים נשמעות סביבנו: על המצב הנפשי והקשיים של האם והאב, על הרצון של הרוצח לשחרר את אחיו מהכלא. אין סוף סיבות ונסיבות. אבל כבר בפרשה הראשונה בתורה, מיד אחרי הבריאה החגיגית של העולם ויצירת האדם בצלם אלוקים, מתרחש הרצח הראשון בתולדות האנושות. התחושה הבראשיתית מתקלקלת, ורגע אחרי גירוש המין האנושי מגן עדן, קין רוצח את הבל אחיו. אם היו שם כתבים, פרשנים, שוטרים ועדי ראייה, הם לא היו יכולים לפטפט הרבה על הרצח הראשון הזה. הוא מתואר בתורה בפסוק סתום אחד: "ויאמר קין אל הבל אחיו, ויהי בהיותם בשדה, ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגו". פרשנים רבים לאורך הדורות כתבו שלכאורה, משהו חסר כאן: מה קין אמר להבל שם בשדה? למה לא מתואר מה הרגיז אותו? איפה כל הרקע, התיעוד, ההסבר? למה השיחה ביניהם טרם הרצח לא מתועדת בתורה, לנצח, עבורנו הקוראים? אחת התשובות הנוקבות לשאלה הזאת היא שאין שום משמעות לרקע ולעילה שקין מצא או המציא. אין הצדקה לאלימות, אין הסבר או פרשנות לרצח. אולי זה אפילו מסוכן לנסות ולמצוא הסברים והצדקות. יש בכך מעין השלמה והבנה. מעגל האלימות האנושי עתיד להמשיך שנים רבות ולגבות מספר עצום של קורבנות, מפרשת בראשית ועד נרצחי השבוע. אבל הניסיון להצדיק ולהצטדק יחל אחר כך. אחרי הרצח הראשון מתואר רק הזעזוע של בורא עולם מהעובדה שברואיו החדשים קוטלים זה את זה: "מה עשית?", הוא שואל את קין אחרי הרצח, "קול דמי אחיך צועקים אליי מן האדמה".