שני תאריכים יקרים מתאחדים היום: 1 בספטמבר וא' אלול. שניהם, בלי הגזמה, מזכירים לנו את סלע קיומנו. ב-1 בספטמבר למעלה משני מיליון ילדים ישראלים חוזרים אל ספסל הלימודים. ההורים שלהם יצביעו לכל סוגי המפלגות, אבל יובילו אותם ביום הראשון אל הכיתה עם אותה התרגשות ותקווה. נעמי שמר כתבה פעם עבור יהורם גאון את המילים הבאות: "מחלוני אני רואה, רחוב כמו נהר גואה, ואנשים לעבודת-יומם הולכים, ותינוקות של בית רבן, עם הילקוט שעל גבם". הפזמון הוא "לא תנצחו אותי, לא מנצחים אותי כל כך מהר". גאון הסביר פעם שזהו הבסיס לניצחונה של חברה: נהר גואה של תינוקות של בית רבן, עם הילקוט שעל גבם. הבוקר נראה שוב נהר כזה.
א' באלול פותח את ימי התשובה, הרחמים והסליחות. 40 הימים שעד יום הכיפורים. בעולם הישיבות מתחיל "זמן אלול", זמן לימוד ותיקון אינטנסיבי, ובכל העולם היהודי ירגישו דופק אחר. ההזדמנות השנתית להשתנות ולפתוח דף חדש מתחילה. השנה אלול מציב אתגר מיוחד: לא להגיד רק במה הפוליטיקאים לא בסדר, לא לתקוף מגזרים ומפלגות, אלא להפנות את הביקורת כלפי עצמנו, לבדוק איך אנחנו יכולים להשתפר. בווידוי ביום כיפור – שבוא יבוא אחרי כל המהומה הזו – הרי נגיד "אשמנו, בגדנו" ולא "גנץ טעה, ביבי שגה".
התחלות טובות.
