הבת שלנו חזרה ביום שישי מהגן עם כתר לראשה, ועליו כתוב "נעשה ונשמע". היא למדה שכך בני ישראל הכריזו בהתלהבות, במעמד הר סיני: קודם כל אנחנו מוכנים לעשות, לקיים את מה ששמענו פה, וכמובן שבהמשך גם נשמע, נבין ונלמד.
שתי המילים האלה נחשבות לסימן זיהוי יהודי עד היום. מה החשיבות הגדולה בהן? למה מסופר שבני ישראל עלו כאן על סוד גדול? הנה הסבר אחד של חז"ל: "כל שמעשיו מרובים מחוכמתו – חוכמתו מתקיימת. וכל שחוכמתו מרובה ממעשיו – אין חוכמתו מתקיימת, שנאמר: נעשה ונשמע".
כלומר, הסדר של המילים אינו מקרי. היהדות מזוהה כבר אלפי שנים עם אנשים שקודם כל עושים את מה שצריך, מקיימים, תכלס, ואחר כך כמובן גם לומדים, חוקרים ומתפלספים. חשוב להבין ולהתעמק, אבל צריך לדאוג שהמעשים יהיו מרובים מהחוכמה. מה שאתה עושה חשוב יותר מכמה אתה יודע.
