את התמונה היפה הזו קיבלתי מאביגיל קדוש מהמושב בית מאיר, יחד עם המילים הבאות:
"כידוע, אש גדולה הוצתה ליד הבית שלנו בהרי ירושלים לפני ארבעה חודשים. היא כילתה עשרות אלפי עצים והרגה אינספור בעלי חיים בשמורת המסרק וביער הקדושים, שניטע לזכר קהילות יהודיות שנחרבו בשואה.
אחרי החורבן המזעזע שפקד את פיסת הטבע המדהימה הזו, שסיפקה חמצן לכל האזור, יצאתי היום החוצה ולהפתעתי גיליתי בין שרידי השריפה את הנרקיסים הראשונים של השנה פורחים. הפקעות שטמונות באדמה שרדו את החום הנורא של האש, והחלו לפרוח. צדק מי שאמר שאין ייאוש בעולם כלל.
בורא עולם מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. הטבע מפיק דווקא מאפר עצים חומר דישון חשוב לאדמה. כמה זה סימבולי לכל אחד מאיתנו, שפוקדים אותו קשיים שונים. כמה זה סימבולי לפרשת השבוע, ליציאה מתוך העבדות אל החירות.
יש שלב שבו משה רבנו זועק. במקום התקדמות בגאולה יש נסיגה, הכול נראה שחור וחשוך והוא שואל: 'לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה, לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?'. ואז כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה'. משם, מתוך החמרת הקושי, תחל הגאולה.
מוזמנים להרי ירושלים, לראות זאת בעיניים".