התמונה הזו של ישי ריבו, אמיר דדון ואברהם פריד נמצאת כאן כדי למשוך תשומת לב. הייתי צריכה לשים תמונה של ספרים. הנה ההסבר:
כ-100 אלף איש הגיעו השבוע לאירועי "צמאה" בבנייני האומה. עשרות מופעים משותפים, ברצף, של ריבו, דדון ופריד. גם אני זכיתי לראות את הפלא: הם מבצעים את הניגונים הכי שמחים של תנועת החסידות ואלפים בקהל פשוט מעיפים את הגג של בנייני האומה מרוב התלהבות, ואחר כך כולם מתיישבים, אפילו מזילים דמעה, בניגונים השקטים והעמוקים. ויש קטעי וידאו מושקעים, ולבסוף לוחם שנפצע בעזה מספר את סיפורו ואז מתפלל עם פריד על החיילים והחטופים והפצועים. במילה אחת - וואו.
אבל זה לא שואו. זה אירוע חסידי לציון י"ט בכסלו, היום שבו מייסד חסידות חב"ד יצא מהכלא ברוסיה. היום שבו במובן מסויים התורה שלו יצאה מהכלא, כדי לפרוץ לכל העולם. לכן ביציאה מחכה לכולם "יריד הספרים", עם עשרות אלפי ספרים.
תחשבו על זה: עשרות אלפי אנשים יוצאים מהופעה נלהבים, שמחים, אפילו מזיעים, ובוחרים לתעל את כל זה ל...קניית ספר. הם חוזרים הביתה מהאירוע עם לימוד תורה שילווה אותם מעכשיו. הם אולי העלו גם סטורי שייעלם אחרי 24 שעות, אבל הסטורי, הסיפור הנצחי שלנו, נמצא באולם הספרים הגדול.
מההיכרות שלי עם הפאוור-קאפל שעומד מאחורי המפעל הזה, הרב משה וברכי שילת, ועם הבולדוזר שמאחורי יריד הספרים, הרב יעקב ביבלה מהוצאת "אור החיים", זה בדיוק העניין, זה בדיוק המסר: ההתלהבות בחיים היא חשובה, אבל רגעים של "וואו" לא ישנו וישפרו אותנו לטווח ארוך. מה לעשות, ריבו לא יעשה בשבילנו את העבודה... הוא רק ידליק את הלב.
ועכשיו – אומרים לנו המארגנים של "צמאה" – עכשיו קחו את כל הניצוצות האלה, את כל ההתרגשות החד-פעמית, את החוויה שעברתם, ותורידו את זה לעולם המציאות. תבנו כלים לכל האורות הגבוהים.
תודה לכל מי שטרח מאחורי הקלעים. תודה ל-100 אלף צמאים, על הצימאון המשותף השבוע. שנזכה להמשיך את ההתלהבות גם מחוץ לאולם.
