היום הוא יום פטירתה של המשוררת נעמי שמר. 18 שנה חלפו מאז שנפטרה מי שכתבה את "ירושלים של זהב", "לו יהי", "לא תנצחו אותי" ועוד ועוד. פניתי לבנה אריאל הורוביץ, כדי לבקש איזה סיפור חדש שטרם פורסם על אמא שלו. הוא נזכר מייד בסיפור הזה:
"אמא שלי לא הייתה מסוגלת שלא לענות על מכתב ששלחו לה, ושלחו לה המון. אלה היו ימים שבהם היא הייתה צריכה לשבת ולכתוב עם דף ועט, לא לשלוח אימייל. היא לא הייתה איזו 'טאלנט' שמנותקת מהציבור, להיפך.
אני זוכר שהייתה אימא שכולה אחת שישבה שבעה. זה לא היה הבן הראשון שלה שנפל. אימא לקחה דף נייר, כתבה בראשו: 'אין לי מילים', השאירה את כל הדף ריק, וחתמה למטה: נעמי שמר.
יומיים לפני שנפטרה, במחלקה, אמא אמרה לי פתאום: 'אריאל, יש בעיה'. שאלתי מה הבעיה והיא אמרה: 'קיבלתי מכתב מילדי כיתה ד' ואני לא יכולה לענות. אני מבקשת שתאתר את המורה, תתקשר אליה ותבקש ממנה למסור לילדים שאני מתנצלת, אני מאוד חולה ולכן אני לא יכולה לענות להם. ואני מבקשת שהם לא ישלחו לי מכתבי החלמה, כי גם עליהם לא אוכל לענות, אז שיברכו אותי בלב. תגיד להם שאני מרגישה'".
שאלתי את הורוביץ, בעצמו זמר ויוצר, איך זה היה לגדול בצילה של משוררת ענקית כזו. אז הוא תיקן אותי ואמר: "לא גדלתי בצילה, גדלתי לאורה".
