הייתי שמחה שאת הטקסט הזה יקראו יום אחד הילדים של סשה טרופנוב וספיר כהן, שני שורדי השבי שהודיעו השבוע שהם מתחתנים. שיבינו ילדיהם כמה גדול ומשמעותי הסיפור של ההורים שלהם. נדמה לי שספיר וסשה בעצמם לא מבינים עד כמה העולם היהודי כולו מלווה אותם. ניסיתי להיזכר השבוע בכל הרגעים שבהם ראיתי ושמעתי איזה שינוי שני הצעירים האלה חוללו בעם שלנו. הנה רק כמה דוגמאות, מכמה מקומות.
1. רוסטוב. המסע מתחיל ברוסטוב. הסבתא של המשפחה, אירנה, עלתה לישראל מרוסטוב, העיר בדרום רוסיה, וגם בתה היחידה ילנה ובעלה יבגני, עם בנם היחיד – סשה. הם התיישבו בקיבוץ ניר עוז. משפחה קטנה. אולי לכן הקהילה ברוסטוב הפכה למשפחה הגדולה שלהם. ב-7.10 יבגני האבא נרצח. אירנה, ילנה, סשה וספיר נחטפו. הטבח זעזע את הקהילה. כ-15,000 יהודים חיים שם, והרב חיים דנציגר, שליח חב"ד בעיר, מספר שסשה הפך ל"ילד של רוסטוב". התמונה שלו נמצאת בכל מקום בעיר הולדתו. כמעט בכל יום נערכו אירועים למענו. אירנה וילנה – שחזרו שתיהן בתשובה אחרי שחזרו מעזה – מדברות עם הקהילה ברוסית באופן שוטף בזום. "היינו איתם בימים הקשים", אומר הרב. "וכעת, אם היה אפשר, אלפי יהודים מרוסטוב היו מגיעים לחתונה".
2. ניו יורק. הרב שי שכטר, הרב של קהילת "יאנג יזראל" בוודמיר, שיחזר איתי השבוע רק חלק מהמסע: "אנחנו מלווים את ספיר מאז שחזרה מהשבי, בעסקה הראשונה. הזמנתי את ספיר לבית הכנסת שלנו. היא הייתה אמורה לבוא לארבעה ימים אבל בסוף נשארה ליותר מחודשיים. קיץ שלם שלה עם יהדות ארצות הברית. אינספור אירועים ופגישות והרצאות. היא התחזקה כאן, וגם חיזקה אותנו. אי אפשר לספור כמה יהודים ולא-יהודים שינו בעקבות המפגש איתה את חייהם ואת תפיסתם על ישראל ועל היהדות. היא פשוט שליחה. באותה תקופה היא עוד לא ידעה אם סשה יחזור, ובאיזה מצב. היא אמרה לנו כמה פעמים שהיא עוברת מהפך דתי, והיא חוששת שסשה יהיה אנטי ולא יאהב את הכיוון החדש. כשהוא השתחרר, כבר בהליקופטר, הוא אמר לה: 'אני יודע שיש אלוקים'. ספיר סיפרה שזה היה רגע מרגש שבו היא הבינה שהאמונה לא תרחיק ביניהם, אלא להיפך. ששניהם ביחד מבינים את משמעות הסיפור. הבטחתי השבוע בתמונת האירוסין ודמעתי. מי היה מאמין".
3. כפר המכבייה. ביום ראשון בבוקר, למחרת שחרורו של סשה, הגיע אליו לכפר המכבייה הרב ברל לזר, רבה של רוסיה, האיש שלא עבר עליו יום אחד בלי שיחה אישית עם ילנה. הוא סיפק למשפחה הקטנה גם עידוד רוחני וגם כמובן דאג לפעילות דיפלומטית אצל פוטין ובכירים רוסים. התמונה של הרב לזר מניח תפילין לסשה, בוקר אחרי השחרור, הפכה ויראלית בישראל, ברוסיה, בעולם כולו. היא הופיעה באותו שבוע על שערי מגזינים יהודיים רבים. מה קרה שם מאחורי הקלעים? הרב לזר מספר שהוא הביא עימו זוג תפילין, אבל לא התכוון להציע לסשה להניח אותם. הוא ידע עד כמה המשפחה הייתה רחוקה מהיהדות. לסשה לא ערכו בר מצווה בגיל 13, והוא מעולם לא הניח תפילין. וגם מבחינה נפשית, הוא יצא מ-18 חודשים בשבי, רק עכשיו שמע שאביו נרצח, מה לו ולרצועות עור עם פרשיות קדושות מהתורה? אבל אז קרה משהו.
כך סיפר סשה עצמו לעיתון כפר חב"ד, על התמונה המפורסמת: "לפני החטיפה ידעתי על יהדות בעיקר דרך כותרות בתקשורת, שרובן שליליות. חשבתי שאני איש העולם הגדול, צעיר ריאלי. בשבי היה לי שקט וזמן לחשוב. התפללתי, התחלתי להאמין, אבל לא היה לי ידע. כשאימא שלי הציגה לי את הרב לזר, התחלתי לשאול שאלות והייתי בהלם. חשבתי שחרדים לא אוהבים ששואלים אותם שאלות. חשבתי שהדת היא בריחה משאלות, ושאם מישהו דתי הוא גם לא מקבל את האחר. והנה, בדיוק להיפך. הרב לזר הרעיף עליי חום ואהבה וענה לכל השאלות הקשות והרבות שלי על התפילין ובכלל. הוא שבר את כל המוסכמות שהיו לי על דתיים. פעם הייתי מסרב להניח תפילין אבל פתאום בצורה הכי כנה שיש, פשוט רציתי. הוא אמר לי שזו תהיה בר המצווה שלי".
הרב לזר מספר: "יש לי מנהג שאחרי הנחת התפילין אני אומר ליהודי שמולי שהרגעים האלה הם רגעים מיוחדים של קשר עם אלוקים. זה כמו טלפון פתוח באמצע שיחה, אפשר לדבר ישירות. אמרתי את זה לסשה, ונדהמתי מהרצינות שבה קיבל את דבריי. הוא עצם עיניים ופשוט דיבר עם אלוקים באופן אישי במילים שלו, דקות ארוכות".
מה שלא רואים בתמונה זה את ילנה, דומעת בצד. "זו הפעם הראשונה בכל השנה וחצי האחרונות שראיתי את האישה החסונה והחזקה הזו בוכה", סיפר הרב לזר.
4. ניר עוז. בני המשפחה חזרו כמה פעמים לבית שנהרס בקיבוץ, למקום שממנו נחטפו. הם ערכו במקום תפילה מורכבת – תפילה לזכר האב יבגני ושאר הנרצחים מהקיבוץ, תפילת הודיה על ההצלה שלהם, תפילה למען החטופים. "יש בלב כמה חדרים", הם אמרו שם. "כדי להכיל את כל המורכבות, את כל הרגשות".
5. מוסקבה. בחג הפסח האחרון, כל המשפחה נסעה למוסקבה, לפגוש את נשיא רוסיה פוטין, שבאופן מזעזע, הודה בפגישה דווקא לחמאס על השחרור של סשה. אבל הם גם חגגו שם ליל סדר עם הקהילה היהודית, ושוב – הפכו למודל לדור הצעיר, לגיבורי תרבות של ממש. "זה היה ליל הסדר הראשון שחגגתי כהלכה", סיפר סשה, "וזו גם הפעם הראשונה שאני מבין מה זה לצאת לחירות".
הרשימה עוד ארוכה. זכיתי להיות איתם גם בסליחות בכותל בחודש אלול ולראות את האלפים מתרגשים איתם, לראות את ילנה בתפילה יוצאת דופן בקבר רחל, וגם הצעת הנישואים הפכה לאירוע. היא נערכה השבוע באיים הקריביים, עם הקהילה היהודית המקומית שלא זכתה לאירוע כזה מעולם. הרב אשר פדרמן מהאיים הקריביים אמר שיותר מ-100 יהודים באו ללמוד מסשה וספיר. "הגוף אולי רחוק אבל הנשמה תמיד חופשית", אמר להם סשה, וחיזק גם את היהודים הרחוקים של הקריביים.
לצד הפוליטיקה והחדשות השוטפות, ומתוך האבל והאובדן, נכתבים פה פרקים חדשים בהיסטוריה היהודית. מזל טוב, ספיר וסשה. בעזרת השם, יום אחד הילדים שלכם יוכלו ללמוד איזה פרק מופלא אתם כתבתם.
