בין החדשות לבין הניקיונות לפסח, מוזמנים לעצור ולספר לעצמכם ולמי שסביבכם סיפור קטן ועתיק של רבי נחמן מברסלב:
פעם היו שני קבצנים, יהודי וגרמני. חג הפסח התקרב, והקבצן היהודי אמר לחברו: ״בוא נתארח בליל הסדר אצל משפחות יהודיות, ונזכה לסעודה טובה״. הוא הסביר לגרמני כיצד תתנהל הסעודה והם יצאו לחפש משפחה להתארח אצלה.
שני הקבצנים מצאו משפחות להתארח אצלן. הקבצן הגוי קיבל חתיכת כרפס במי מלח, ממש כפי שהסביר לו חברו. אחר כך קראו את ההגדה, גם לכך הוא ציפה. אבל כשכבר היה ממש רעב ועצבני, נתנו לו מרור. על זה הקבצן היהודי שכח לספר לו. הגרמני היה בטוח שזו הארוחה, ומרוב מרירות ברח משם, כועס ומאוכזב.
מאוחר בלילה, הוא פגש את חברו היהודי, שחזר שבע ושמח, וסיפר לו בכעס את כל מה שקרה לו. ״אוי״, ענה לו היהודי. ״אם רק היית מחכה עוד קצת, אחרי המרור היית מקבל סעודה נפלאה!״.
מה המסר? יש מרור בעולם. יש קשיים והתמודדויות. אבל פסח הוא היום שבו אנחנו חוגגים את הידיעה שהמרור הוא לא הסוף, הוא רק שלב בדרך לסעודה הטובה שעוד תגיע. אחרי שנים ארוכות של שיעבוד במצרים, הכל פתאום השתנה לטובה, אלוקים גאל אותנו והפך אותנו לעם שלו.
גם בימים מאתגרים, נזכור: לא המרור שולט בעולם, לא הרוע, אלא הטוב והמוסרי והקדוש, והוא יגבר עליו בסוף.
