הגר בלונדר, שאביה נפטר לאחרונה, כתבה את המילים המרגשות הבאות:
"הכל התחיל כשהגעתי לשיעורי פרשת השבוע של סיוון בירושלים, אי שם בשנת 2018. אחרי שיצאתי משם בפעם הראשונה מייד סיפרתי לאבא שלי ז״ל, שכן הוא אדם דתי שבטוח ישמח שהגעתי להקשיב לפרשה. יותר מהכל הוא שמח שנהניתי בעצמי להקשיב ולקחת חלק, ואני שמחתי לספר לאבא בהתלהבות על מה למדתי.
אבא נפטר, וכשמאבדים אדם קרוב מגיע איזה ריק. הפעם הריק הזה תפס אותי בלי הכנה, באחת הנסיעות שהיו לי לאחרונה. תהיתי לעצמי איך לנסות להשלים את החלל, אז החלטתי לשים את פרשת השבוע של סיוון רהב מאיר.
כנראה הרבה אנשים יזדהו, אבל אחרי אובדן גדול יש המון סימנים שמרגישים שאותו אדם שלח. אז הפעם, גם הפעם, זיהיתי סימנים מהפרשה. מעבר לסיפור המקראי שלרוב מסתדר לנו עם האקטואליה הרגשתי שגם הכל מתקשר לאבא שלי האהוב. בפודקאסט לפרשה סיוון השמיעה הקלטה של דנה כהן מהיישוב שלומית, אלמנתו של אביעד כהן הי"ד. היא סיפרה שאביעד מצא את מותו כשמסר את חייו למען הכלל, הגן על מושב פרי גן כשחדרו אליו מחבלים. כך גם בחייו נתן חיים לאנשים אחרים, ובמיוחד להורים שלו.
אני מודה שבחיים לא שמעתי על שמו ועל סיפור הגבורה המדהים שלו. אך בדבר אחד מאוד יכולתי לנסות להזדהות. דנה הקימה מיזם של כיבוד הורים לעילוי נשמתו. היא מבקשת להמשיך את האור הגדול במציאות, להמשיך את כל מה שעשה עבור הוריו.
כך גם אני מבקשת. אבא שלי היקר כל כך דאג לכיבוד הורים. אחותי ואני ראינו איך מבלי ששמנו לב זה גם חלחל אלינו מאוד, מילדות ועד היום. אבא תמיד דאג שנבקר את סבתא, שנשאל מה שלומה, שלא נגיע בידיים ריקות. אז חבריי היקרים ואלה שקוראים - השתדלו לעשות זאת! בטלפון, בהודעה, במה שאפשר ואיך שמתאים לכל אחד. ההורים שלנו פה מסביבנו ולעיתים זה כל כך מובן מאליו. בעיניי כבר שום דבר לא מובן מאליו. עשו השתדלות ותהיו טובים.
בתמונה: אבא, שנסע במיוחד לבני ברק כדי לקנות לסבתא קיגל כמו שהיא אוהבת".
תודה, הגר. תנחומים על אביך. הבקשה של דנה הופכת כעת גם לבקשה שלך, לעילוי נשמתם.
