מהי "עין רעה"? פרשת בלק שקראנו בשבת יכולה לעזור לנו להגדיר: המלך בלק מבקש לקלל את עם ישראל. לשם כך הוא פונה לבלעם, ולוקח אותו לנקודות תצפית, כדי שיסתכל על החלקים השליליים שבעם – ויקלל אותו משם. שימו לב לאן הוא לוקח אותו: "וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם". וכשזה לא מצליח, הוא לוקח אותו למקום אחר ואומר: "אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה, וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה".
המטרה הייתה להראות לו את הקצה, את השולי, את הרע. רבי אברהם סבע כותב בספרו "צרור המור": "שלא יראה בהם אלא מעט ורעים".
זו לא שאלה טכנית של מיקום ותצפית, זו שאלה מהותית, של מבט על המציאות: על מה אנחנו בוחרים להסתכל? מה אנחנו מחפשים? כשאנחנו מתבוננים במשהו – בזולת, בעצמנו, בעם כולו – אנחנו מתאמצים לראות את הקצה, או רואים את התמונה הגדולה ואת כל הברכה שיש בה?
בפרט בחופש הגדול, זו תזכורת חשובה ביחס לילדינו ולכל בני המשפחה. איזה חלק שלהם אנחנו מחליטים לראות, להדגיש ולהגדיל? ממה אנחנו עושים כותרת? האם אנחנו מחפשים את "אפס קצהו", או את הרוב הטוב?
