מהי מורשתו של הרבי מקאליב, הרב מנחם מנדל טאוב, שנפטר אתמול בגיל 96?
1. אנחנו מרבים לדבר על השואה והגבורה. הרבי מקאליב הזכיר שוב ושוב גם את הגבורה הרוחנית. לא רק את המרד הפיזי והצבאי צריך להנציח. גם את האמונה, את האופטימיות, את שמירת המסורת בתנאים קשים. לכך הקדיש את חייו כניצול אושוויץ.
2. פעילות ההנצחה שלו הייתה פורצת דרך ולא מגזרית. הוא הרצה רבות בפני חילונים ודתיים-לאומיים, חיילים ובחורי ישיבות. לכולם התייחס בחביבות ובמאור פנים. הוא לא זכה לילדים משלו אבל דיבר לאורך השנים בפני ילדים רבים. הוא יזם הקמת מוזיאון, הוצאת אנציקלופדיה על השואה, הלחין שירים, והותיר גם יוזמה מרגשת אחת: באחד הרגעים הקשים בשואה הוא חשב שלא יזכה יותר לומר "שמע ישראל", והתפלל שאם ישרוד, ידאג לומר זאת גם בפני קהל רחב. מאז שניצל, אכן אמר שמע ישראל אלפי פעמים בפורומים רחבים ומגוונים. בסידור התפילה שהוציא הוסיף את הפסוק בסוף התפילה, לזכר נספי השואה.
3. ובנימה אישית: לפני כמה שבועות בעלי הציע שנלך לקבלת שבת אצל הרבי מקאליב. התעצלתי, אבל הוא התעקש, כי מי יודע כמה הזדמנויות יהיו לנו לראות אדמו"ר ניצול שואה, שעל מראה פניו אפשר לראות את הניסויים שד"ר מנגלה ערך בגופו, אבל בעיניו אפשר גם לראות את האמונה עמה יצא משם. הוא שכנע אותי, וכך צעדנו דקות ארוכות עם הילדים בגשם הירושלמי לבית הכנסת שלו. ראינו אותו שר לשבת המלכה, זכינו לקבל ברכה ולשמוע את קולו החלש אך הנחוש מכריז "שמע ישראל" בסוף התפילה.
ערב יום השואה, אל תהיו עצלנים כמוני. צאו לראות בעיניים אנשים שהיו שם ועוד חיים בינינו.
לזכרו.
