על חופש וחסד

חופש הגדול מתחיל. השעמום הגדול מתחיל. לצד כל הקיטורים על מצב הנוער, חשוב לזכור אילו כוחות אדירים של עצמאות, בגרות ויוזמה יש בגיל הזה. הנה דוגמה קטנה:

יעל גולדשטיין לומדת באולפנת אמי"ת ישורון בפתח תקווה. לרגל סיום השנה נערך שם "יום חסד", שבמסגרתו 80 בנות קיצרו את שיערן עבור חולות שיקבלו פיאות מארגון "זכרון מנחם". במקרה של יעל – זוהי הפעם החמישית (!) שבה היא עושה זאת. "בגיל 5 תרמתי שיער בפעם הראשונה", היא סיפרה לי, "ומאז זו השגרה שלי: אני מגדלת ומאריכה את השיער, ופעם בשנתיים תורמת. זה מרגש אותי שאפשר לעזור כל כך בקלות למי שחלתה, וגם נותן לי תחושה טובה לאורך כל התהליך. כל מילימטר של שיער שגדל מקדם אותי למטרה. ממש לא אכפת לי שהשיער שלי נראה קצת פחות טוב אחר כך, זה לא העיקר".

בהפטרה הראשונה שיקראו השבת בבתי הכנסת, אחרי שהתיכוניסטים יצאו לחופש הגדול, מופיע פסוק שמזכיר לנו מה העיקר שנדרש מאיתנו, וזה לא ציונים ותעודות: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹוקֶיךָ".

חופש מוצלח.